|
|
חלק שני : המפגש האישי בין יהודים להודים בדרום אפריקה | 173 "מכתביך מקסימים . אני יודע שאינך רוצה שהם יקראו על ידי אף אחד . מכוון 401 שאני נודד ממקום למקום אני מתעתד להשמידם" . ביולי 1909 נסע גנדהי ללונדון . עם הגיעו למלון התאכזב שלא ממתינים לו מכתבים מקלנבאך . גנדהי כתב "שהבית העליון" ( גנדהי ) דורש הסבר "מהבית 402 גנדהי גם הביע התחתון" ( קלנבאך ) והוא חרד לגורל "המשפחה המשותפת" . חשש שאהבתו של קלנבאך אליו היא מוגזמת והוא עלול לאכזב אותו : אני ממשיך לקבל את מכתבי האהבה ההגיוניים והמקסימים שלך . העובדה שאתה מתאר את הגברת גנדהי כאמך מראה את הערכת העל שלך אלי . הגעת לשלב שבו אתה מסרב להכיר במגבלותי . כיצד אשמור מעמד כה נישא ! האם אני ראוי לאהבה כזאת ? האם אוכל לעמוד בציפיותיה ? לא אפריע לאהבתך . היא עשויה להיטיב אתך . אותי היא יכולה להוריד מטה [ . . . ] אתה מזכיר לי חברויות בימים משכבר שעליהן קוראים בספרי היסטוריה ובנובלות . זאת אני מבטיח — תמיד אתפלל שלעולם אשמור על מקום מושבי בלבך ושלא אעשה דבר שיגרום לאובדן אהבה זו — שהיא כמעט על - אנושית . 403 באחד המכתבים המסקרנים, שגרר פרשנות ספקולט...
To the book |
|
|