216 | מי מפחד מקריסטבל ? קראתי את מי מפחד מקריסטבל ? 'קריאה מהדהדת', כפי שנהוג היה אז, בסדנאות . באחת חזרתי לאותו חדר עמוס בספרים ובסיפורים, חדר שקירותיו ספוגים בצחוק, בדמעות, בצער, בכאב, בהתלבטויות ובארועי חיים דרמטיים . מנעד התחושות שחוויתי תוך כדי קריאה היה עצום : התרגשות גדולה, גאווה על התערבויות מוצלחות שעשיתי, אי-נוחות לעתים, תימהון על אירועים ושיחות שנמחקו מזיכרוני, החמצה על שורות ונושאים שלא קיבלו דגש מספיק . כמו אז, כל אחת מהתחושות והעמדות של המשתתפות כלפי הטקסט הדהדה לתוכי . אילי, שהעלתה את סוגיית חוסר הבהירות וביטאה את הקושי לשהות שם ; אלה, שהביאה לידי ביטוי את המתחים שבין הדברים שאנו מתחברות אליהם ואלו שלא, והבחירה בין הדיבור לשתיקה ; מיקי, שניסתה להשליט סדר ולרצות את כולן ; ולילך המתאכזבת, כשחשה שמרכולתה לא נקנית בקלות . יש עוד המון . כולם מוכרים . מלאכת החיים היא להתבונן בהם, להכיל אותם ולקבל אותם, ואחרי כל זה, אולי, אולי, סדק קטן ייפתח ולפתע יחול שינוי . בספר עולה המתח שבין הספרותי לנפשי-פסיכולוגי . המתח הזה בא לידי ביטוי בדיון בין לילך לביני . הקפדתי, ואני מקפידה עד היו...
To the book