חלק א': קריסטבל

14 | מי מפחד מקריסטבל ? התקופה הרומנטית, שקריסטבל הוא אחד ממבשריה, גילתה עניין מיוחד בצורה הבלתי גמורה . דווקא הצורה הפגומה והבלתי שלמה נתפסה כייצוג נאמן 5 שירים שמכריזים על עצמם כבלתי גמורים הפכו לצורה מרכזית של העולם . ברומנטיקה עד כדי כך שהם מזוהים אִתה . "לבה של התנועה הרומנטית", טוען ישעיהו ברלין, הוא "הניסיון לשבור את המציאות לקטעים, להתרחק ממבנה 6 הרומנטיקנים תפסו את הפרגמנט הדברים, לומר את מה שאין לאומרו" . כאידיאל פואטי ובה בשעה גם כתופעה אנטי-שירית, כפי שמעיד פרידריך שלגל ( Schlegel ) : "יש כל כך הרבה שירה ובכל זאת אין דבר נדיר כמו שיר ! זאת מחמת הכמות העצומה של מתווים שיריים, רשימות מכינות, פרגמנטים, 7 נטיות לא גמורות, שרידים וחומרים גולמיים" . הפרגמנט נתפס, מצד אחד, כתוצר מקרי של אילוצים היסטוריים ופסיכולוגיים בלתי נשלטים, ומצד שני כפרי של התכוונות מודעת בעלת הנמקות אידיאולוגיות ופואטיות . הדואליות הזו מצויה כבר בעצם הגדרתו, והיא מותירה את הקוראים להתלבט בשאלת היחס שבין הספונטניות הרותחת והמתפרצת לבין התחבולה המחושבת בקור רוח, שבמתח ביניהן — לפי הגדרתו 8 הידועה של וורדסוורת...  To the book