אֲבִיבִי בִּתִּי

56 גחָהֶאעִם בּוֹי,בִּתִּ,בַּהָאר ﺑﮭﺎرم، دﺧﺘﺮم، ﻧﻮروز آﻣﺪ אֱנוֹשׁעַל פְּנֵי הָפּוֹרֵחַוּ�הַחִיּ ﺗﺒﺴﻢ ﺑﺮ رخ ﻣﺮدم ﮐﻨﺪ ﮔﻞ הַפֶּרַחשֶׁלוּכָיועַל חִיּהַבִּיטִי ﺗﻤﺎﺷﺎ ﮐﻦ ﺗﺒﺴﻢ ھﺎی او را אשׁרֹ הָבֵּדפֶּרַח יְאַשֶׁהַידֵי כְּכִיְּחַ را ﮔﻢ ﮐﻨﺪ ﮔﻞﺗﺒﺴﻢ ﮐﻦ ﮐﮫ ﺧﻮد ד הַטֶּבַעמִיַּי,בִּתִּ,בַּהָאר ﺑﮭﺎرم، دﺧﺘﺮم، دﺳﺖ طﺒﯿﻌﺖ בְנֵי חֵןלוּ הָעֲנָנִים יַמְטִירוּ אַ اﮔﺮ از اﺑﺮھﺎ ﮔﻮھﺮ ﺑﺒﺎرد צָּןל פֶּרַח יָצוּץ נִלוּ מִכָּוְ و ﮔﺮ از ھﺮ ﮔﻠﺶ ﺟﻮﺷﺪ ﺑﮭﺎری ןיִתָּכֵ צָּן יוֹתֵר יָפֶה מִמֵּ� �אנִ زﯾﺒﺎ ﺗﺮ ﻧﯿﺎردﺑﮭﺎری از ﺗﻮ קֶרכְּמוֹחִיּוּ� שֶׁל בֹּי,, בִּתִּבַּהָאר ﺑﮭﺎرم، دﺧﺘﺮم، ﭼﻮن ﺧﻨﺪه ی ﺻﺒﺢ מֵפִיחַוָהתִּקְבִּי�הַחִיּוּ� שֶׁלָּ اﻣﯿﺪی ﻣﯽ دﻣﺪ در ﺧﻨﺪه ﺗﻮ מַבִּיט בְּעָתִידאֲנִיבְּעֵינֵי רוּחִי ﺑﮫ ﭼﺸﻢ ﺧﻮﯾﺸﺘﻦ ﻣﯽ ﺑﯿﻨﻢ از دور ! יחַמֵּגִהַ�שֶׁלָּאָבִיבמְפַתֶּה כָּעָתִידבְּ ﺑﮭﺎر دﻟﮑﺶ آﯾﻨﺪه ی ﺗﻮ ! http : / / www . youtube . com / watch ? v = eX6 MXGqorYg  To the book