ראשי חץ מזרחיים – ארז ביטון ורוני סומק: שתי אופציות של פואטיקה מזרחית

352 גלעד מאירי הבמה הספרותית והצהירו, כל אחד בדרכו : יש למזרח 1 קול שירי אותנטי והוא נוכח כאן ועכשיו . 2 כיום ביטון וסומק הם שני המשוררים המזרחים המשפיעים ביותר בישראל . השפעה זאת מעניקה להם מעמד של אבות ספרותיים ומנהיגים, אלא שהם מקדמים שני וקטורים פואטיים שונים של שירה מזרחית ושל זהות ספרותית באמצעות פואטיקות שונות זו מזו : שירת ביטון מייצגת את הצורך בהכרה בייחודה של זהות מזרחית ומעצבת אותה לרוב בהקשר של פולקלור יהודי מזרחי ; 3 שירת סומק מעצבת את הזהות המזרחית בתוך הקשרים צבריים ( של תרבות הילידים ) ואוניברסליים, לרוב באמצעות תרבות פופולרית . מכאן, הגישה המזרחית של ביטון היא נוסטלגית 4 ועדתית ושל סומק – צברית ופופואטית . 5 החדשנות והזהות הפואטית ( המזרחיות ובכלל ) של שירות ביטון וסומק מעוגנות בשילוב בין תרבות המכונה נמוכה – פולקלור ותרבות פופולרית, לתרבות המכונה גבוהה – שירה . זהו ביטוי לתנועת ההשתלבות של שירתם בתרבות הקנונית : היא מגיעה באופן חתרני מלמטה, מהשטח, מהרחוב, מהשוליים המודרים אל המרכז . ביטון וסומק היו למשוררים הישראלים הראשונים שהעניקו מעמד דומיננטי ומובהק בשירתם לתרבות ...  To the book