בין כלב מהתופת וקוף עם כובע טמבל קריאה ב"איה פלוטו" ו"קופיקו"

208 עמוס נוי כ פ תם נ סגרת ע ל ג ר וננו זוהי עליית גזע שלא ידענו כמוהו בארץ . . . לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא . הם נתונים לגמרי למשחק האינסטינקטים הפרימיטיביים . . . צורות חיים אלה מביאים האפריקאים למקומות יישוביהם ( אריה גלבלום על העולים מצפון אפריקה, עיתון "הארץ", 22 אפריל 1949 ) . . . כעבור עשרות שנים מועטות נהייה כולנו עדות המזרח ! ( עדה מיימון, דברי הכנסת ק"ט, 24 בינואר 1950 ) אם אתה מעביר עשרה ילדים ממעברה או ממחנה למקום ישוב קבוע, וילדים אלה משחקים עם ילדים אחרים, אתה יכול להיות בטוח כמעט שהעברת את המחלה . ( פרופ' חיים שיבא, מזכר לסוכנות ) גם אחרי עשרים, שלושים וארבעים שנה של פרסום אינטנסיבי, ממשיכים ספרי "קופיקו" להתעלם מכל התייחסות מפורשת למרקם והמארג האתני שמכונן את החברה הישראלית החל מאותן שנות החמישים, שבהן נהגתה ונוצרה הסדרה . בניגוד ל"חסמב"ה", שבה 'מנשה התימני' הוא היחיד המזוהה אתנית בקרב חבורה של צברים 'אוניברסליים' וחסרי עדה ( ושמחברו, יגאל מוסינזון, גם הוא יליד עין גנים ) , הרי שבספרי "קופיקו" מיוצגת אתניות רק ברמיזה קלושה ונפתלת – אם בקופיקו ביום הולדת מאופיינ...  To the book