מחתרת החמיקה

156 סמי בֶּרדוגו מעניקה לי את התרגום הנחוץ . אני מַביט לאחור, הורַי, קלישותם בַּסְפַר והבּוּרוּת המפוארת שלהם ביחס להווי ולסיפורים המשתפכים אך ורק סביבם, כנראה שמעולם לא ידעו ולא הבינו ישראל מהי . מעולם לא הנהירו לעצמם עניינים של אומה ושל שטח, לא התעכבו ולו לרגע אחד לתהות מהם התכנים והצורות שלהם . הוריהם, הסבא והסבתא שהיו עמי לזמן קצר, כלל לא חשבו ישראל, וייתכן שנצמדו רק ליהדותם הבלתי-אמורפית ולרעיון האמונה בגרעין המשפחה המסוים . אני שואל : מה, אסור היה להם ככה ? מותר, אך נראה שהמחיר כבד מנשוא . מה עושה מהגר יהודי, ולא-יהודי, שדורש למצוא ולהקים את חייו הפרטיים בלבד ? מה קורה נניח לסובייקטיביות המרוקאית הטהורה שלו, בזמן שהוא פוטר עצמו מחובת המוסר החברתי והציבורי, לא שם ידו בקונטקסט כזה או אחר, מאמין בלב שלם שמה שלא יהיה, כאן וככה יתקיים עולמו . לַאֶחַד הזה, משמש המצע הישראלי אך ורק בורות ומלכודות . הורי חילצו עצמם מן הסובב, האידיאי והארצי, ואני לא מצאתי בסובב את האידיאי ואת הארצי . למה אני מהרהר באפשרות המותרת, שלמעשה לא ניתנה ועדיין היא איננה נגישה, לא לי ולא להם ? ייתכן שכך קרה וגזר ד...  To the book