ד. המפגש המדומיין עם הדומסטה של היליד הערבי

פרק 7 : "העיר יפו מלוכלכת ותושביה פראיים" | 271 ומזי"א, ספרות ההדרכה למשק הבית הפגינה יחס אמביוולנטי כלפי פרקטיקות הבישול הערבי : מחד גיסא הכותבות הציגו אותן כדגם ראוי לחיקוי, ומאידך גיסא גילו יחס פטרנליסטי כלפיהן . לדוגמה, נטיית היליד לאכול "תבלים חריפים" לא נפסלה, אך הכותבות הבהירו כי יש לצרוך מזון חריף במתינות ולהסתגל אליו בהדרגה . כך מנחה ד"ר ארנה מאיר בספרה איך לבשל בארץ-ישראל ( 1935 ) : "בארצות חמות יכול אדם נורמלי לסבול מאכלים בתבלים חריפים יותר מאשר יושבי הארצות שאקלימן בינוני . [ . . . ] ואמנם אין הדבר רצוי שאיש אירופי המתיישב בארץ חמה יחקה בפשטות את כל מנהגי האכילה של ילידי הארץ הרי כדאי לו לקבל בהדרגה ובמידה הראויה את השימוש בתבלים חריפים . דבר שיכול בלי ספק למנוע הפרעות עיכול" ( שם : ללא ציון עמ' ) . ליליאן קורנפלד שיבחה בספרהּ אני מבשלת ( 1948 ) את המטבח הערבי, אך במקביל הסתייגה מטכניקות הבישול הנהוגות בו : "עלינו ללמוד הרבה מהתושבים המקומיים , המרבים להשתמש בירקות ויוגהורט, בתבלינים והמכינים את הדגים בכל האופנים ומגבילים את שימושם בבשר, המשמש אצלם רק תוספת לירקות ; יש להם...  To the book