פרק רביעי : צחוק אחרון | 213 לסופרת חסרת השם לאורך כל היצירה, נובע מהאיבר המשמש לה מקור לפליטת סיפורים . כאשר בן דודהּ יוצא לטלפן לארץ כדי לספר על "הפלא הספרותי הרפואי" וחוזר עם מכונת כתיבה בעברית, הוא מוצא את הסופרת מתה "ואת הסיפור הזה מרוח על כל הסדינים" ( סיפוריםבלתירצוניים : 114 ) . האופן הסוריאליסטי באמצעותו נכתבים הסיפורים מזוויע ודוחה . הצחוק המלווה בפחד נובע מהדמיון הפרוע עד כדי טירוף, הפועל כנגד כל חוקי הטבע וכנגד כל תפיסות רוחניות . הטקסט לועג לקורא שהתפתה ללכת שולל ולפתח עמדה רגשית כלפי הסיטואציה ההזויה . לטענת עדי אופיר, בקובץ סיפורים בלתי רצוניים "אם אמצעי הייצוג הם משתנה המוחזק כקבוע ( משתנה בלתי תלוי ) , העולם המיוצג הוא סדרה של 137 העולם משתנים תלויים האמורים להשפיע על הנבדק שהוא עמדת הקוראת" . המיוצג מתאפיין במחסור, בהיעדר ובאובדן של "זהויות, משמעויות, מניעים, הצדקות, תקווה, שלווה, קשר, ומזון סתם" ( אופיר, 2000 : 125 ) . לדבריו, אי ההשלמה עם עולם כזה היא המבחן המוסרי של הקריאה הפוסט-מודרנית : "הקוראת יכולה להפוך את האובדן שבטקסט לבעיה שלה וליצור ממנו מוקד של זהות חדשה"...
To the book