206 | האם את צוכה או בוחקת את הסיטואציה הטרגית לפסאודו-קומית : נשיאת השיניים היא אבסורד, שכן לא תוכלנה יותר להביא תועלת למת . במילים "שיניי, כוחי" מהווה המילה "כוחי" תמורה לשיני האב ומעצימה את האבסורד לנוכח העובדה שמדובר באיבר מלאכותי . בשני הטורים הראשונים של הבית השני משתנה האווירה והופכת קודרת . האב מתאר את תגובת בתו על מותו — הבכי . אך אווירה זו לא נמשכת לאורך זמן . משעול מפירה אותה באמצעות אנלוגיה פרדוקסלית בין הבכי לפזמון הבוקר ששורק הרופא המכסה את גופת המת . הכתובת על הסדין הדהוי המכסה את האב המת, "של בריאות כללית", יוצרת אירוניה ביחס למוסדות הרפואיים . את הפן המרכזי של ההומור בשיר יוצרת משעול באמצעות האנלוגיה בין גילוי ערוותו של האב עם מותו לבין גילוייה כשהייתה בת שלוש . זאת בניגוד לסיפור נח ובניו, שם המבט בערוותו החשופה של האב הוא חטא בל יסולח הגורר 135 המבט בשיר מאפשר למוות לעבור טרנספורמציה מחוויה נוראה עונש חמור . וכאובה לחוויה מציצנית, עם כל הנובע מכך . זווית הראייה מוסטת בצורה חדה ממציאות של מוות למציאות של חיים . בזיכרון הילדות נוצר עירוב מגדרי בין אברי מין זכריים לנקביי...
To the book