פרק שני : נשים במראה שבורה | 115 של אנקדוטה, אבל לא יותר, וחייב להיות בהן משהו מצחיק, ומערכת קלה של עובדות שמעמידות את התשובה על הרגליים . לכן אמרתי : "שמי הפרטי הוא מינה, שם אמי ליזה, אמי הייתה שוודית, אבי היה בלגי" . "מממ . . . " אמר האיש שלידי . "כשאמי נפטרה, אבי היה בדיוק בביקור בלובר . " "הוא היה צייר ? " "לא לא . הוא סתם היה בלובר . הוא ביקר בלובר . " "מממ . . . מעניין . האב היה בלובר כשהאמא נפטרה . " הוגשה המנה הראשונה ואני המשכתי . "כשהוא יצא מהלובר, הוא צלצל הביתה, הייתה לו הרגשה . " "מממ . . . " "אני עניתי לטלפון ואמרתי לו : "אבא, ליזה מתה" והוא היה נסער ומבולבל ואמר : 'מינה ! ליזה ! המונה ליזה ! ' ומאז קוראים לי מינה ליזה . " "אוהו . " "הצנרת פה מתוחזקת יפה מאוד", אמרתי, משום שחשתי אי נוחות מהסיפור הטיפשי שפרשתי זה עתה . ( המינה ליזה : 106 - 105 ) קסטל – בלום יוצרת פרודיה ביחס ליצירת האמנות והופכת אותה למודל פרטי שלה, הכולל את השם המקורי 'מונה ליזה' בו מכנה האב את האם עם מותה . השם מינה ליזה הוא חיקוי מוקטן שמעניקה הבת-המספרת לשמה של אמהּ . הסיפור האבסורדי עושה העברה של יציר...
To the book