ג. הזיקה לשירתה של יונה וולך

104 | האם את צוכה או בוחקת הדוברת נעה בין שני מרחבים מנוגדים, מרחב אורבני סגור המחולק לחדרים ומרחב טבע פתוח — היער . הסימביוזה הפרדוקסלית בין שני המרחבים מִסתורית, בייחוד לאור העובדה שהתנועה בהם משותפת לדוברת ולחדרים עצמם . משאלת היום בסיום השיר, לחזור שוב על עצמו, מזמינה בעקבותיה הסבר של סיבה או מטרה . בניגוד לצפוי, מפתיעה הדוברת ובמקום זאת יוצרת זהות בינה לבין המרחב בו היא זוחלת, וכך פותרת את חוסר הבהירות ביחס לתנועה המסתורית המשותפת לה ולחדרים . ההצהרה "אני היער כולו", לצד ביטול השולל את היותה חיה טורפת ( "אני לא דובה" ) , מעצים את ה'אני' בשיר . הזהות הנוצרת בין הדוברת ליער הופכת אותה לרבת פנים, בדומה למאפייניו של מרחב זה, המשמש כבית אף לחיות טורפות ושהצמחייה בו צפופה . מסיבות אלה היער הפך, מצד אחד, לסמל לחופש וליצריות משוחררת, ומצד אחר לסמל של סכנה ומסתורין . הדמות הנשית המזוהה עם היער מצטיירת כישות המאחדת ניגודים . גודל היער, עוצמתו וחיי החופש המאפיינים אותו מקנים לה עליונות . גם הזמן אינו יכול לעצור את תנועתה במרחב . יחד עם זאת, תנועה בזחילה היא תנועה קשה ומנמיכה . אף המרחב המשול...  To the book