ב. השעבוד מרצון לאחריות למזון, מלבוש ואימהות ביצירתה של קסטל–בלום

68 | האם את צוכה או בוחקת קצת קמח על תבנית מרובעת, עיגול ועוד עיגול, ושורה שניה, עיגול ועוד עיגול ועוד עיגול . . . ( היכן אני נמצאת : 49 ) החזרה על הפעולות הופכת את מלאכת האפייה למלאכה כפייתית, אוטומטית . התיאור המפורט מזכיר שיח של ילדים קטנים והופך את הדוברת לדמות נלעגת ואינפנטילית בעיני הקורא . ההומור נובע מאי-ההלימה בין אופייה הפשוט של המלאכה לבין החשיבות שהדוברת מייחסת לה על ידי פירוט יתר והמאמץ האדיר שהיא משקיעה בה . הסיטואציה נושאת אופי אירוני . במישור הגלוי הדוברת מתאמצת להתאים את עצמה לנורמה התרבותית המקובלת, לפיה כל הנשים אמורות להצליח במלאכת האפייה ( "כמו שהן תמיד מצליחות כולן" ) . במישור הסמוי התיאור ההומוריסטי מציג את המשאלה 'להיות כמו כולן' כבלתי אפשרית והופך אותה לפנטזיה . הקול הנשי האירוני לועג לתפיסה הכוללת ביחס למלאכות 'נשיות' ולנשים בכלל, המבטלת את מקומה של האישה כסובייקט, והופכת את כל הנשים לאובייקטים מוכנים זהים . ההשתעבדות הנשית המתאפיינת בנאמנות ובצייתנות לביצוע מלאכות הבית מוצאת את ביטויה ברומן המינה ליזה . לדברי שיפמן, מינה, גיבורת הרומן, מבצעת את כל המלאכות במל...  To the book