ב. "איך אני נראית?" ביצירתה של קסטל–בלום

32 | האם את צוכה או בוחקת שכל הזמן הסתכל החוצה ועישן : "הוא מתכון לומר — שהשמש לא זורחת מהתחת שלך . שהיא לא באה מהפנים שלך . הוא מתכוון לומר החוצה די כבר, הוא מתכוון לומר לכי לעבוד בעבודה פקידותית . הוא מתכוון לומר די ! ! ! " ( שם : 43 ) הסיטואציה מעלה צחוק אצל הקורא הן בגלל חוסר הרלוונטיות של הנימוקים, והן בגלל השימוש המפתיע בשפה נמוכה . התיאור הקיצוני של הופעתה החיצונית מחד גיסא, והחשיבות הרבה, חסרת הפרופורציה שמייחסים להופעה זו חברי הוועדה 'המכובדת' מאידך גיסא, הופכים את הסיטואציה כולה לחסרת היגיון ומגוחכת . ועדת ההדחה מונה את המנהל המתואר כ"שדוף קודר ומסתורי", את "המורה לחיוך" ואת המורה "מדחי לדחי" . השמות הבלתי מקובלים והפער בין החשיבות שמייחסת ועדת הביקורת לעצמה לבין איכותה הירודה, המצטיירת כבלתי חוקית בעליל, הופכים את הסיטואציה להזויה ובלתי ברורה לקורא . לעומת זאת, עבור גיבורת הסיפור הסיטואציה כלל אינה מצחיקה ; היא חשה מושפלת ואף מספרת כי עמדה לפרוץ בבכי . היא ממלמלת את מסקנתה בעקבות ההתרחשות : "לעולם לא אהיה שחקנית בשום תיאטרון" 12 החוזרים אחריה ( שם : 43 ) . דבריה גוררים תגובה...  To the book