מדרש בשעה של שקיעה

224 מתי שמואלוף לִבְּךָ אוּלַי בַּשָּׁמַיִם אֲבָל פָּנֶיךָ בַּקַּרְקַע ואַתָּה אַבָּא אַתָּה אַבָּא מְקֻעֲקָע . "לא להיות בעל בית, להיות ללא מרחב פנימי, פירושו לא להיות 2 מסוגל לקיים קשר אמיתי עם הזולת, להיות זר לעצמך ולזולת . " שירת ארז ביטון יכולה להיקרא במובן היחידני כמו גם במובן הקולקטיבי : היא הפכה לחלק מהדרך בה אנו קוראים את קוארדינטות הקולקטיב המזרחי, לשיר "בשעה של שקיעה" . השיר "בשעה של שקיעה" אינו מסביר מהי השקיעה עליה הוא מדבר וגם לא מבאר מתי החלה והסתיימה "שעה של שקיעה" . איננו יודעים עד תום השיר האם הוא מדבר איתנו בשפה חברתית ואתנית ? האם השיר מעניק לנו נקודות ייחוס תיאולוגיות לשקיעה כחלק מתהליך ההגירה ? האם השיר הוא הדהוד למפגש בזיהוי הגזעני של המזרחים בישראל ? האם השקיעה היא אותו תהליך של התנוונות מדינת הרווחה וחוסר מבט בזולת ? האם ניתן לומר במונחים של עמנואל לוינס כי זהו מבט במבט חסר הפנים שנע מאיש לאיש בתוך החברה הישראלית ואינו מתחיל או מסתיים רק בשאלה המזרחית ? הבה נשאיר את קצוות זנבות מסלולי הפרשנות הללו פתוחים, ולא נענה לקריאה להתמסר אליהם בצורה טוטאלית ולייצר הפרדה ...  To the book