|
|
הסימפטום בסיפורים של אפלפלד העוסקים בתקופת השואה ואחריה, דמויותיו הן דמויות פגועות בנפשן, שאינן מסוגלות להתייצב מול האירועים הקשים שחוו בעבר . ההדחקה של אירועים אלה אופיינית לניצולים שמנסים להיאחז בשרידי החיוניות שעוד נותרה בהם . ההתנתקות מאירועי העבר, הסירוב לספר אותם ואפילו לחשוב עליהם, פעלתנות – היתר שמאפשרת להשהות את חזרתם המאיימת של תכני חווייה מודחקים ושל הזיכרון, הם מאפיינים נפשיים של הדמויות . באותה מידה הם מעצבים את סוגי העלילה בה דמויות אלה מעורבות : נוודות, בריחה, שוטטות, הגירה, מסעות, וכד‘ . באחת המסות שלו תיאר אפלפלד את מוגבלות אפשרות התגובה של ניצולי השואה לאחר שחרורם, וזו מסבירה לדעתו גם את עלילת חייהם המוגבלת : איש לא ידע מה לעשות ב חייו הניצולים . הצער והאבל ע בר ו את נקודת הכאב והיו למשהו שאין לכנותו צער או אבל . [ . . . ] שוב לאכול, שוב לשתות, שוב לדאוג למצע, לכסף . לא ה יה בכוחו של איש למצות את אבלו . כיון שכך ניסו האנשים לפזר את דעתם . [ . . . ] אז עוד ל א תפשנו כי גם הטראגי נשלל מאיתנו . ה מחו ז שבו שרויים היינו אחרי המלחמ ה כבר היה מעבר לטראגי . הטראגי מתאפיין בי...
To the book |
|
|