פ ר ק ש ל י ש י : א י מ נ י ו ת י ש ר א ל י ות ע כש ו ו י ו ת 3 25 בפרק זה בחרתי בשלוש אמניות כדי להתעכב על סוגיה מיוחדת וסבוכה והיא היחידאיות של השואה, כלומר השואה כמקרה פרטיקולרי וחד פעמי מתוך מקרי רצח עם או פשע נגד האנושות . זוהי תפיסה שמושרשת היטב בנרטיב היהודי- ישראלי הלאומי ומצביעה על עמדה פוליטית חד משמעית . בניגוד לתפיסה זו עומדת היחידאיות של השואה כשאלה פתוחה בשיח האקדמי הישראלי העכשווי על השואה ונכתב על כך רבות ( ראו למשל : אורון 2006 ; אורון, 2013 ; בשיר וגולדברג, 2015 ) . כך למשל, בשיחה בין החוקרת והסופרת הישראלית, מיכל בן נפתלי לפילוסוף הצרפתי-יהודי, דרידה, הוא אומר : "בעבורי, שאלת השם, כלומר היחידאיות ( singularity ) של האירוע הזה, נותרה תמיד תלויה ועומדת, פתוחה, ותמיד היתה ונשארה נושא לדיונים ואפילו למחלוקות עם רבים מהפילוסופים בני- דורי" ( דרידה, 1999 : 5 ) . אבקש להראות כי תפיסת יחידאיות השואה נסדקת ככל שהשיח האישי מתגבר, ועימו התרחבות הפער שבין הזיכרון האישי של הניצולים לבין הזיכרון הקולקטיבי הלאומי . ההתייחסות לשואה הייתה כאל אירוע ייחודי בהיסטוריה של המין האנושי וכא...
To the book