|
|
מ בט ה י ס ט ורי ב תו ל דו ת ה א מ נו ת ה מ ע ר ב י ת 7 15 מעבודתה החלוצה של מרי קלי "מסמך לאחר לידה" ומתייחסת לאימהות דרך שאלות של היחסים בין ביולוגיה והבנייה חברתית . אחת הדוגמאות המעניינות לאקט תיעודי מתמשך היא עבודתה של האמנית האמריקאית הצעירה שרה ארווין ( Irvin ) . בשיחה עימה היא סיפרה לי כי החליטה להיכנס להיריון באופן מתוכנן דווקא בזמן לימודיה לתואר השני באוניברסיטה . החלטתה נבעה מרצון להתמודד עם הנחות יסוד בדבר אי-ההתאמה שבין גידול תינוק ועבודה בסטודיו לאמנות . השאלה הקשה - האם יש בהכרח עימות טרגי בין השניים או שאימהות יכולה להצמיח ולהגדיר מחדש את עבודת האמנות ? - העסיקה אותה מזה שנים והיא החליטה להתמודד איתה באופן ממשי דרך חוויה אישית . ארווין היא האמנית הראשונה שאני מכירה שתכננה ילד כדי לעשות אמנות . אחד הדברים הראשונים שעשתה היה לוותר על הפרקטיקה של עבודה בסטודיו ולחפש דרכים חדשות ליצירה במרחב שבו נמצאת גם התינוקת שלה . חיפוש זה הוביל אותה לכמה סדרות אשר "רושמות" יומן באופן חדש . את הסדרה כיסא נדנדה ( 2014 – 2015 ; תמונה 37 ) התחילה עם הולדת בתה, ובה היא "רושמת" את תנועות כיס...
To the book |
|
|