התיעודי שבאמנותי

0 1 א ו פ- פ ו ט ו ובמקומה האוטונומי של היצירה במרחב התופעות . המופשט שיחרר את הציור מהצורך לתאר וליצור אשליה, וחיבר אותו עם יסודות הדו-ממד הבסיסיים שלו : משטח הבד, הצורה והצבע . הציור, טוען קלמנט גרינברג ( Greenberg ) , נפרד מהאשליה ומהטעיית העין, חדל לשמש כלי המדמה גופים והפך לגוף בפני עצמו . אם בכל זאת נראים גופים, הרי שהדבר נעשה באופן אופטי - על ידי צבע וצורה - וללא תיאורים . העין אינה מכוונת לפרטים בציור המופשט הטהור, אלא לגוף הממחיש באחת את מלוא היקפו, את היותו כשלעצמו, overall painting . 2 התצלום, לעומת זאת, הוא תיאורי מיסודו ולכן אינו יכול להיות גוף אוטונומי, במובן המודרניסטי של המילה . הוא יכול אמנם להעניק חוויה אסתטית, אך זו אינה נובעת מתכונות עצמאיות שלו . 3 הצילום משעתק, משכפל פיסת מציאות, והאופי התיאורי הזה מונע ממנו להתרחק מן המציאות ואינו מאפשר לו טוהר מדיומלי . התצלום לוכד התרחשות ומחולל למעשה "התנסות בהתנסות" – an experience of experience . 4 הוא נובע מהמרחב הפרוץ של התופעות . תיאודור אדורנו רואה את מרחב התופעות כמרחב צרכני, שבו הכל כפוף למשיכה להתבלט באופן מיוחד ולשאי...  To the book