הקיבוצים: אידיאת עיר הגנים בהתגלמותה

ה ק י ב וצ י ם : א י ד י א ת ע יר ה ג נ י ם ב ה ת ג ל מ ו ת ה מוניו וינרויב את אל . מנספלד, מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע, אמצע שנות ה – 40 : האכסדרה המחברת בין האגפים ( צילום : למעלה - גבריאלֶה בזיליקו ) 177 והכסאות נבנו מאיברי עץ מתובנת עם מושב ומשענת ממארג של רצועות עור ירוקות . התוכנית של מוזיאון וילפריד ישראל ערוכה סביב ציר רב – עוצמה, המעוגן במוקד הסימטריה של חלוקה משולשת . אבל ציר זה לא הוטעם לאורך רחבת המדשאה הגדולה, המובילה אל הבניין המרכזי האחר של הקיבוץ - חדר האוכל, שתוכנן על – ידי וינרויב ומנספלד עשור אחר כך ( 65— 1954 ) . החלל הציבורי הזה זורם בחוסר פורמליות, בלי כל הפרעה למעט שתילה מכוונת של תפזורת עצים ושיחים, בדומה לטיפולם של היוונים בני התקופה הקלאסית בחלל הפתוח : הסדירוּת הגיאומטרית של הארכיטקטורה מאוזנת על – ידי המראה הבלתי סדור של האדמה והטבע . החלל זורם ברציפות מחדר האוכל אל קדמת הבמה, בלי להידרש לסד של הדגשי הציריות הפורמלית . השבילים בשולי החלל הזה מתפתלים ברכּוּת, ומצדם האחר צומחת שורה של בתים דו – משפחתיים, במרווחים של כעשרים מטרים . חדר האוכל בקיבוץ הזורע...  To the book