'ואין כאן שתי תורות רק תורה אחת': בעיית שתי התורות וריבוי ההכרעות

כינונו של סדר עולם חצוי 215 מהותי לתורה עצמה . טענה זו חוברת לגישתו ההרמנויטית של מהר"ל, המפותחת אף היא בבאר הגולה, הגורסת שאין שום דבר בדברי חכמים שהינו תוספת לשם המליצה אלא כל דבריהם אמִתיים וקשורים לעצמות 357 התורה . את עיקר הקושי בכל הקשור לטענה על תורה חדשה רואה מהר"ל בקטגוריות השלישית והרביעית, כלומר גזרות ותקנות ומצוות מדבריהם שאין להן סמך בתורה . גם כאן מבקש מהר"ל לטעון כי הן 'יוצאות מן התורה', כלומר שיש להן שייכות אינהרנטית לתורה ולפיכך לא ניתן לומר כי תורת חכמים ותורת משה הן 'שתי תורות' . במסגרת זו אין אפשרות להתייחס לכל הטיעונים הפרטניים שמביא מהר"ל . תחת זאת אדגים בקצרה את האופן שבו הוא מייחס גזרות ותקנות של חכמים לדברי תורה . ייחוס זה נעשה באמצעות אנלוגיה : טקטיקה אופיינית למחשבת תקופתו ולמשנתו בכללה . מצוות התורה מוצגות כאנלוגיות לאברי גוף האדם . כפי שאברי הגוף זקוקים להגנה, למשל העין מוגנת 358 על ידי העפעף, כך גם מצוות התורה נצרכות להגנה . בהקשר זה מהר"ל דווקא מבחין בין השכל הנבדל שביסוד התורה לבין השכל עליו מיוסדות מצוות דרבנן, אף על פי שבמקומות רבים אחרים בבאר הגולה הו...  To the book