היסטוריה ורסטורציה: דמיוּנה של המסורת ויצירתה של היהדות החרדית

126 אורתודוקסיה ומשטר המודרניות וה- 19 גישה זו הפכה מוכרת בקרב כל התנועות היהודיות : ההשכלה ראתה בחברה היהודית בהווה המתמשך, ובעיקר בחסידות, גורם מנוון הטעון התחדשות והתחברות לערכים הרציונליים כביכול של 'היהדות האמִתית' ; לאורך תולדות החסידות אנו מוצאים שוב ושוב תביעה לחזור לערכי החסידות 'האמִתיים', דהיינו לחסידות בנוסח הבעש"ט . במקביל להתפתחויות שנמנו מתפתחת, החל במחצית השנייה של המאה ה- ,17 תפישה של רסטורציה המופנית כנגד מה שנתפש, בעיני המוכיחים הדתיים, כהתפוררות, ניוון וסטיות בתוך החברה היהודית . את 165 היא שורשיה של תפישה זו ניתן למצוא במשנתו של מהר"ל מפראג ; הולכת וצוברת תאוצה בתקנות הקהילות ובספרות המוסר הביקורתית 166 ומקבלת ביטוי שצמחה משלהי המאה ה- 17 ולאורך המאה ה- ,18 אצל שלוש מהדמויות המרכזיות שלחמו כנגד השבתאיים, ר' יעקב ששפורטס ( 1610 – 1698 ) , ר' משה חגיז ור' יעקב עמדן . כפי שתיארה אלישבע קרליבך, ר' משה חגיז עיצב בפעילותו תמונה של עבר אידאלי, שבו החכמים שלטו בכל ההבטים של חיי הדת היהודיים . תפישה זו באה לידי שיא בספרו משנת חכמים ) 1733 ) ; תמונת עבר אידאלי זו עומתה בחריפ...  To the book