פרק עשרים ושניים : הנמנעות בפילוסופיה של לייבניץ • 437 שנים מעטות לאחר מכן, הציג לייבניץ במכתב לכריסטיאן פיליפ מינואר ,1680 התנגדות מפורטת לתיאוריה הקרטיסיאנית על בריאת האמיתות הנצחיות . לייבניץ מצטט את תשובת דקארט לקובץ השישי של ההשגות, ותוקף אותה בחריפות : . . . אך פילוסופיה אמיתית חייבת לתת לנו מושג אחר לגמרי על שלמותו של אלוהים . . . שהוא עדיין רחוק מדעתו של דקארט, הסבור כי טוב, אמת וצדק, הינם כך, פשוט מפני שאלוהים, על ידי פעולתו החופשית של רצונו, קבע אותם – מה שהוא מאד מוזר ; מפני שאם דברים אינם טובים או רעים מחוץ לפעולת רצונו של אלוהים, הטוב לא יהיה מניע לרצונו, שהרי הוא מאוחר לרצונו, ורצונו יהיה ציווי אבסולוטי מוחלט, ללא סיבה . הנה מילותיו שלו, תשובות להשגות השישיות, סעיף 8 : "מי שיתן ליבו לגדולתו האינסופית של אלוהים, ימצא זאת ברור לחלוטין כי לא יתכן שום דבר שאינו תלוי בו . קביעה זו מתייחסת לא רק לכל מה שקיים פיזית, אלא לכל סדר, לכל חוק, ולכל סיבה של היות דבר - מה אמיתי או טוב . לולא היה הדבר כך, אזי, כפי שהוער מעט קודם, אלוהים לא היה אדיש לגמרי ביחס לבריאה של מה שלמעשה הוא ברא ...
To the book