פרק ח: על השם ״נחמתא״ בקדיש

על השם ״נחמתא״ בקדיש | 135 2 . כידוע, חכמים חוללו מפנה בתולדות הלשון העברית, משהפסיקו את מסורת הכתיבה בלשון המקרא וחיברו את חיבוריהם גם בהלכה וגם באגדה בלשון הדיבור שלהם, היא הלשון המתכנה לשון המשנה או לשון חכמים . לשון זו צבועה ביסודות זרים מן הארמית, מן היוונית ומן הלטינית ומלשונות אחרות, אבל את מטבעה של ברכה הרחיקו חכמים מלשון הדיבור ופנו בה בעיקר אל לשון המקרא ואל סגנונה . אף היסודות העבריים מלשון חכמים שהם שיקעו בברכות מועטים הם ביותר . 3 . לא מעט יהודים המצויים בעולמה של התפילה שאלוני : הלא משקלה של תפילת הקדיש אינו פחות בעינינו – או אינו פחות בעינינו בהרבה – ממטבעה של ברכה ; והקדיש לשונו, כידוע, ארמית היא ולא עברית . וכל כך למה ? אפשר להשיב תשובות אחדות לשאלה זו . אביא כאן שתי תשובות . לטעמי, צירופן יש בו מענה לשאלה הזאת . 4 . ה ת ש ו ב ה ה רא ש ו נ ה : לא כל הטקסט של הקדיש כתוב ארמית . למעשה, מדובר בטקסט שלשונו מעורבת : ארמית וגם עברית . למשל, משפט ההפלגה הארוך, הפותח בשמונת הפעלים ״יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל״, יש בו פעלים עבריים מובהקים . למשל הפוע...  To the book