פרק ד: הרקע המקראי בשתי פסקאות מפויטות בברכות לשבת

68 | לְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה . לבד משִּׁכתוב הפרשה בפסקה הראשונה יש בה גם הדהוד של פסוק אחר מחוץ לפרשה ומילה מקראית אחת שהובאה ממקום אחר, ושובצה בפסקה בשימושה המיוחד הידוע ממטבע לשון של ברכה . בפסקה השנייה, נוסף לנוכחות המוכחת של פסוקי הפרשה הקצרה מהתורה, שולבו גם ביטויים ומבעים חדשים, שיצר מי שניסח אותה על יסוד פסוקי מקרא אחרים . 4 . העיון בכל אחת משתי הפסקאות מלמד שאין מדובר בציטוט של מקראות בצורה משוכתבת בלבד, אלא בשינויי היגדים שמנסחיהן של הפסקאות עשו כשנדרשו לפרשה מהמקרא . עם זאת הוספת הפרטים מהפסוקים האחרים לפסקה הראשונה אינה מטשטשת את הזיקה המובהקת לפסוקי הפרשה העיקרית המהווה את התשתית לחיבורה של הפסקה הזאת . וגם בפסקה השנייה שילובם של ביטויים מפסוקי הפרשה כרכיב חשוב בה גלויים דיים . וגם זאת, יש בשתיהן גם תרומה למילון העברי . אבוא עתה להוציא את הדברים מן הסתום אל המפורש . הפסקאות הנדונות 5 . אלו שתי הפסקאות ששולבו בברכות, שהבירור הזה מכוון להתמקד בהן ולברר את דרכי התגבשותן : ( א ) ״אַתָּה קִדַּשְׁתָּ״, הפותחת את ברכת ׳קדושת היום׳ 4 ( ב ) הקטע ״לָאֵל ( אֵל ) אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּ...  To the book