|
|
״אין לי ארץ אחרת״ : שירי מולדת | 285 מֵהָרֵי הַהִימָלָיָה אֶל יַם הַמֶּלַח הֵן זוֹרְמוֹת . אַסְיָה, אַסְיָה בּוֹכָה, אַסְיָה . הַיַּבֶּשֶׁת שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁל מֻחַמַּד וְשֶׁל יֵשׁוּ, אֱלֹהִים כְּבָר נְטָשָׁהּ, אַסְיָה רָעֲשָׁה, אַסְיָה נוֹאֲשָׁה . אִם אִמָּהּ שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה, לֹא יוֹדַעַת מְנוּחָה, דִּמְעוֹתֶיהָ הִיא מוֹחָהּ, אַסְיָה בּוֹכָה . וַאֲנִי כָּל כָּךְ פּוֹחֶדֶת מָה יֵלֵד הַיּוֹם הַבָּא ? אִמָּא, אִמָּא מֻכָּה, אַסְיָה . הַשָּׁמַיִם בּוֹעֲרִים, הָאֲדָמָה הַזֹּאת רוֹעֶדֶת . אֱלֹהִים כְּבָר נְטָשָׁהּ, אַסְיָה רָעֲשָׁה, אַסְיָה נוֹאֲשָׁה . הייאוש מחלחל לתוך שיר מחאה זה כמו רבים אחרים שנכתבו בזמן ולאחר מלחמת לבנון הראשונה . האזכורים התאולוגיים של "יליד הארץ", "אוניית יעקב" ו"ללכת שבי אחרייך" מפנים את מקומם לשורה "אלוהים כבר נטשה", החוזרת פעמיים בשיר . הנוף של "ארץ אל" בשיר "יליד הארץ" הוא כעת "היבשת של משה, / של מוחמד ושל ישו", המזכיר יותר את הקול הכואב של "ללכת שבי אחרייך" ואת הארץ "הנוראה והיפה" המתוארת בו . 286 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו...
To the book |
|
|