השכול האישי וביטויו ביצירה של מנור

224 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ פסיכולוגי להתמודד עם מותו של אביו . הוא מעבד את התחושה הקשה של האבל והאובדן בעזרת כתיבת הפזמונים, המשחזרים את האב או האח שמתו כאובייקטים פנימיים בתוך מרחב הביניים שהיצירה מאפשרת ( אמיר, 2008 ) . השירים המבטאים את התמודדותו של מנור עם הטראומה של מות אביו ב - 1956 ונפילת אחיו הצעיר ב - ,1968 ינותחו בפרק זה באמצעים פסיכודינמיים על סמך דבריו של מנור עצמו, שנהג לומר שהכתיבה על אחיו והדיבור עליו משמשים עבורו מעין תרפיה . מלני קליין, הפסיכואנליטיקאית החשובה של יחסי האובייקט, טוענת כי בבסיס היצירה האנושית נמצא הניסיון לשחזר את האובייקט שאבד לנו ולהתגבר על האבל בעזרת יצירה מחדש של אובייקט פנימי טוב ( 1988 , Klein ) . לפי קליין, הפעוט חווה אבל ואובדן בשנה הראשונה של חייו כאשר הוא קולט שהאם או האב הם יצורים נפרדים ממנו, גם רעים וגם טובים . הפעוט נאלץ לוותר על הפיצול בין האובייקט הטוב לאובייקט הרע ולשחזר את האובייקט הטוב בעזרת אינסטינקט החיים ( רסטורציה ) ובעזרת אהבה . ההתגברות על האבל מתבצעת בעזרת בנייה מחדש של האובייקט הטוב : על...  To the book