הטבע: "בְּרוֹשׁ"

108 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ בעיקר דבר לילדים והארץ שלנו . תיאורי הטבע התמקדו בדרך כלל בפרטים בשפה מדעית על אודות המקום, הצמח או החיה ובגישה נטורליסטית לטבע, בהתאם לרוח הריאליזם הסוציאליסטי ( דר, 2013 ; טיקוצקי, 2006 ) . מנור עצמו אף כתב ופרסם באותם עיתונים כמה מאמרים על נושאי טבע בסגנון זה . החל מסוף שנות השישים אפשר להבחין בשיריו של מנור בייצוג חדש של הטבע, השונה מאותה תפיסה הגמונית שאפיינה את השיח על הטבע והנוף של שנות הארבעים והחמישים . ייצוגי הטבע אצלו מושפעים יותר מהתפיסה הרומנטית, הרואה בטבע מקור להשראה, לתובנה ולהתגברות על מצוקות אישיות ( בר - יוסף, 1997 ) . מנור מייחס חשיבות רבה לפרטי הטבע ולתפקידו בחיי הילדות, אך בה בעת ייצוגי הטבע אצלו מאופיינים בתפיסה מאגית נרחבת של הטבע . הוא אינו מנתק את עולם הטבע מעולם הרגשות, אלא משתמש בהאנשה של הטבע ומגלה רגישות גבוהה לכאב וסבל . ברוב השירים העוסקים בילדותו, מנור מפנה עורף לייצוגי הנוף המנוכסים אידאולוגית . הוא מעדיף להתמקד בנקודת מבט של ילד החווה איחוד רומנטי עם הטבע ומייחס לו כוחות מאגיים . כך ל...  To the book