"מָה קָרָה לַיֶּלֶד שֶׁדִּבֵּר אֶל כּוֹכָבִים"

38 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ חבריו של אהוד לכיתה בבית הספר היסודי, צביקה ארנס, יצחק מייזל וגדעון יונת, מזדהים עם דבריו אלו של מנור בדבר אותה ילדות קסומה . הם מספרים על חבורת חסב"ב ( שעליה אפרט בפרק הבא ) שהקימו, אשר כללה הרפתקאות כמו גניבת שסק ויונים, ועל כך שמעולם לא נענשו בחומרה בשל משובות אלו . חיים אלקיים, חבר ילדות, מספר על אהוד ויינר שהכיר : המשחקים שלנו היו משחקי רחוב . בבית של אהוד היה שובך יונים והיינו מאכילים אותם ובונים מארגזי עץ סככות . היינו חבורה שכל הזמן ביחד ובקשר הדוק . אני זוכר איך בכיתה ב' התגלה הכישרון שלו לאחר שהוא כתב שיר במסיבת חנוכה, ומאז הוא המשיך והלך בעקבות הכישרון שלו . ( בן - צור, 2005 ) מתוך העולם הזה המוגן והאהוב של בנימינה, שמאוחר יותר יטמון בחובו גם כאב וסבל, אהוד ויינר מגלה התעניינות בשפה האנגלית ובתרבות האנגלית והאמריקנית . הוא מקשיב לתחנות זרות ברדיו, לומד שירים באנגלית מהקולנוע, מהרדיו ומתקליטים שהוא משיג מדודיו מאמריקה . בן דודו, זאב פרוז'נסקי ז"ל, מספר : אהוד היה שונה מהישראלי המצוי . הוא התעניין במה שקורה בעו...  To the book