26 | ״רק מִלָּה בְּעִבְרִית״ : שירֵי אהוד מנור בין ה״אני״ ל״אנחנו״ לֹא בָּחַרְתִּי לָבוֹא לָעוֹלָם, לֹא בָּחַרְתִּי בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי, לֹא בָּחַרְתִּי מַמָּשׁ כְּמוֹ כֻּלָּם בְּאָבִי, אִמִּי, בְּמִשְׁפַּחְתִּי . חָפְשִׁי חָפְשִׁי, אַךְ בְּנַפְשִׁי עוֹדִי קָשׁוּר, רוֹצֶה אִשּׁוּר, לַצְּעָדִים בֵּין הַפְּחָדִים, תָּמִיד, עַכְשָׁו, בְּכָל מַצָּב . לְלֹא עִידוּד, אֲנִי אָבוּד, לִבִּי נִסְדָּק בַּקַּו הַדַּק בֵּין שֵׁם פְּרָטִי וּמִשְׁפַּחְתִּי . . . בנוסף להבעת רגשות חולשה, מנור כותב שירים גם על חמלה כלפי האחר . לפסטיבל שירי הילדים הוא כותב עם אבי טולדנו ( 1984 ) את "למה במכות ? " שיר מלא אמפתיה על ילדים הסובלים מבריונות : כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר לִפְעָמִים אֲנִי פּוֹחֵד, כִּי אֲנִי אַף פַּעַם לֹא יוֹדֵעַ לִקְרַאת מָה אֲנִי צוֹעֵד . חמלה כלפי בעלי חיים אפשר למצוא בשיר "מי ראה את באני ? " ( 1973 ) . הנה לדוגמה הבית הראשון והפזמון : כַּלְבָּה קְטַנְטַנָּה ומאֹד מְבֻלְבֶּלֶת הָלְכָה לְטַיֵּל בְּלִי רְשׁוּת . כַּלְבָּה אֲפֹרָה וּמאֹד מְתֻלְתֶּלֶת פִּתְאוֹם נָהֲגָה בְּטִפְּשׁוּת ...
To the book