|
|
] 384 [ מנהיגו ת בעיתו ת סערה רוטשילד ; ולתובנות מבניות ולדיוק הלשוני בכל פרק ופרק אני אסירת תודה לאיידה רוטשילד . קשה לתאר את חלקה של המנהלת שלי וחברתי היקרה בת' לאסקי בספר זה ובכל חיי . איני יכולה לתאר אותם בלעדיה . במשך עשרים שנה היא מעניקה לי את כישרונותיה המדהימים, את כושר ההמצאה שלה ואת הדמיון שלה, את הנאמנות ואת התשוקה שלה, ואלה מחזקים אותי ומעניקים לי איזון . היא יודעת, היא ה"הארי" שלי . וראשון ראשון ואחרון אחרון חביב, בעלי המנוח ריצ'רד גודווין, ומייקל רוטשילד . חיי שלושתנו וחיי משפחותינו שזורים זה בזה זה יותר מארבעים שנה . מייקל הוא סופר מבריק, פסל, מגדל תפוחים וחוואי — הקרוב ביותר לתומס ג'פרסון, כך סיפר לי פעם דיק, שהוא פגש מימיו . שנה אחר שנה שקדנו יחד איש-איש על עבודתו . קראנו את אותם ספרים, התווכחנו על רעיונות והתמודדנו על הסיפור שלנו . לזכרו של דיק ולנוכחותו של מייקל מוקדש ספר זה .
To the book |
|
|