הקדמה — טראומה קולקטיבית בישראל: קווי מתאר

8 מיכל אלברשטין, נדב דוידוביץ', רקפת זלשיק המונח 'טראומה' עצמו דורש בחינה ביקורתית והתבוננות היסטורית . החל בסוף המאה ה- 19 התווספה למשמעות המקורית של המונח 'טראומה' — שהתייחס לפציעות או לפגיעות גופניות — המשמעות של 'טראומה פסיכולוגית' . בכך התרחש חיבור בין 'פגיעה גופנית חמורה, פציעה או הלם', המשויכים לרפואת חירום כפי שהיא מבוצעת בעיקר בחדרי מיון, לבין פגיעה נפשית . נוסף על הרחבת העיסוק בטראומה והכללת התחום הנפשי במסגרתה, גם מושאי המחקר של חקר הטראומה עברו שינויים . חקר הטראומה שם דגש בתחילה באוכלוסיות מיוחדות, כגון נפגעי תאונות רכבת וחיילים שלחמו במלחמת העולם הראשונה . פגיעות מסוגים אלה אִפשרו לחבר בין החוויה הפיזית — החשיפה לפגזים או התאונה — לבין ה'פציעה' הנפשית . פגיעות אלו, שנקשרו באירוע קונקרטי, נקראו בתקופה זו 'הלם קרב' או 4 בד בבד 'נוירוזת מלחמה' ויוחסו לחשיפה למצב פיזי שהוביל לפגיעה הנפשית . התפתח בסוף המאה ה- 19 שיח פסיכיאטרי על אודות היסטריה בקרב נשים . שיח זה כלל דיון בזכרונות מודחקים — אמתיים או מדומיינים — של התעללות מינית . שינוי חשוב בשיח הטראומה התחולל במחצית השנייה של...  To the book