ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו . . . ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה . 301 באופן דומה סיכם הרב אלחנן וסרמן את שיטת הרמב"ם : ונראה מדברי הרמב"ם שהסכמת כל חכמי ישראל או רובן יש להן הכח של בית דין הגדול וחייבין כל ישראל לשמוע להן כמו לבית דין הגדול . רבי יוסף קארו פעל גם הוא לפי התפיסה הזו ולכן בחר לפסוק הלכה לפי רוב הפוסקים הגדולים, בראש ובראשונה ע"פ הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, כפי שכתב בהקדמה לבית יוסף : ולכן הסכמתי בדעתי, כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל, נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל, אמרתי אל לבי, שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת, נפסקו הלכה כמותם, אם לא במקצת מקומות שכל חכמים ישראל או רובם חולקים על הדעת ההוא, ולכן פשט המנהג בהיפך . ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא, והשני עמודין הנשארין חולקין בדבר, הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו, אל מקום אשר יהיה שמה הרוח, רוח א ‑ להי"ן קדישין ללכת ‑ נלך, כי א...
To the book