290 | חלום הנאורות תומך נלהב בחירויות של האדם הפשוט, אבל לא היה לו שום חשק להיחשב בעצמו לאחד מפשוטי-העם . הוא התעשר מאוד והצטרף לשכבות הנמוכות של האצולה בכך שקנה שטחי קרקע נרחבים . את הונו הוא צבר קודם כל ממכירה של כתביו ומההפקות של מחזותיו, ואז הגדיל אותו מאוד על-ידי פעולותיו כבנקאי בינלאומי . הוא גם הרוויח יפה מפּירצה בתקנות של רָשוּת ההגרלות הצרפתית, שאותה גילה לו מתמטיקאי . ווֹלטֵר היה, על-פי כל התיאורים, תומך נדיב מאוד בכפריים שישבו על אדמותיו, כאלף במספר, ולפעמים עבד לצידם בעיבוד הגן שלו, כמו הדמות הספרותית המפורסמת ביותר שיצר, קנדיד . אבל הגישה שלו לא היתה שוויונית במיוחד : "תקופות נאוֹרוֹת יאירו רק חלק קטן מן האנשים הישרים", הוא כתב לידיד . "המוני העם יהיו תמיד פנאטים" . מצד שני, ווֹלטֵר היה גדול המצליפים, מבקר סרקסטי להפליא ובלתי-נלאה, של המימסד – ובייחוד של הכנסייה הקתולית . המתקפות שלו על אנשי כמורה המנצלים לרעה את סמכותם, ההגנה שלו על הסובלנות, וההתערבות שלו בכמה מקרים מפורסמים של עיווּת דין – כל אלה זיכו אותו בהערצה רבה מצד רדיקלים שבאו אחריו, ובמיוחד אלה שחתרו ל"דֶה-כּריס...
To the book