עבודת המדען באקדמיה

על חוט השערה ‑ והפיתוי לעגל פינות לפעמים גדול . זה מפתה גם מפני שמושקעים במחקר המון זמן, מאמץ וכסף, וגם משום שחשוב לחוקרים לתַקף את התיאוריה שאיתה "באו מהבית", והתוצאות ‑ מה לעשות ‑ לא תמיד "מספקות את הסחורה" . מעבר לכל אלה יש כאן גם שיקולי אגו : אנשים לא ששים להודות בטעות, בעיקר מדענים בעלי דימוי עצמי גבוה .  אמת הניתנת להפרכה . נהוג לומר שהאמת המדעית נכונה "עד להודעה חדשה", כי תמיד עשוי לצוץ ממצא חדש ולהאיר באור אחר את המציאות האמפירית . כלומר בניגוד לטענות המטאפיזיות ( ובכלל זה התיאולוגיות ) , טענות אמת במדע חייבות להיות ניתנות ( עקרונית ) להפרכה ( עיקרון שאותו ניסח הפילוסוף קרל פופר ) . כך למשל, הטענה שקיים אל היא טענה לא מדעית, לא מפני שאינה נכונה בהכרח, אלא משום שאין אפשרות עקרונית להפריכה ( ולכן גם לא לאמתה ) .  עידוד הביקורת והפולמוס . האמת המדעית אינה מונוליטית וקשיחה אלא גמישה ודינמית ‑ כפופה למגבלות החושים והשכל האנושי ( וגם להתפתחות כלי המחקר ורגישויותיהם ) . בניגוד לאמת התיאולוגית, שמכריזה על עצמה כבשורה אלוהית ולכן כופה על מאמיניה "כזה ראה וקדש", המדע מעודד ספק וביקורת ...  To the book