הגבלת אשראי לאצולה

תחליף או תחרות ‑ פוליטיקאים ופקידי אוצר נמנעו מלהתמקח עם ראשי המוסדות להשכלה גבוהה על כל שקל בתקציב . ברוב המדינות התנהלה האקדמיה על מי מנוחות, כי ההנחה היתה שמדענים יודעים מה הם עושים, ועל כן מנהלים את מוסדותיהם באופן מושכל ואחראי . בעקבות משבר 2008 עלו לראשונה סימני שאלה על רמת היעילות של המוסדות להשכלה גבוהה, ובמדינות שונות חויבו המוסדות לעבור לראשונה בדיקה של מומחים חיצוניים בלתי תלויים . הפיקוח והבקרה הוגברו, ועימם דרישה לדיווחים 16 שוטפים ומפורטים לגבי הוצאות, תפוקות, רישום סטודנטים, גיוס חברי סגל וכו' . היו מדינות ( יפן היא דוגמה בולטת במיוחד ) שבמקביל לתביעה לשקיפות העניקה הממשלה למוסדות האקדמיים הציבוריים אוטונומיה רחבה יותר בתחום ניהול 17 התקציבים וכוח האדם . זאת, במטרה להגדיל את התחרות בשוק ההשכלה המקומי . בניגוד לדירקטוריונים של חברות מסחריות, חבר הנאמנים במוסדות האקדמיים הוא גוף רחב ( לרוב בן 20 ‑ 50 חברים ) ומגוּון מאוד בהרכבו . תפקידיו ערטילאיים למדי ועל כל פנים בעלי אופי סמלי יותר ממעשי : לסייע בהשגת תקציבים, לתאם בין המוסד האקדמי ואגודות הידידים שלו בעולם, לאשר שינויים...  To the book