דוד ושאול – אכזריות ורחמנות: שיחה בימי מלחמת 'שלום הגליל'

| 41 | ועצמותיהם יגרם . הנה בשאול המלך כתיב ׳ו [ ב ] כל אשר יפנה ירשיע׳ ( שמואל א יד ) וגבי דוד המלך כתיב ׳ויהי דוד לכל דרכיו משכיל׳ ( שם יח ) . ובשניהם הכוונה שהצליחו במלחמתם . אבל הנפקא מינה שביניהם שיש מתגבר במלחמה ואינו כובש את שכנגדו תחתיו, ורק מפיל ומחליש אותם, נמצא אינו מצליח את אומתו, אלא מרשיע את שכנגדו . ויש מתגבר וכובש תחתיו, וזהו הצלחת האומה . וזה היה הנפקא מינה בין שאול לדוד . שאול היה רק מחליש ומרשיע את שכנגדו . ודוד היה כובש ומעמיד נציבים שלו באדום ובמואב וכל האומות שכבש . . . וזהו מה שראה בלעם ׳ועצמותיהם׳ היינו חוזק של הגויים, ׳יגרם׳ – מלשון גורר, שגררם אליו וטפלם לישראל . ׳וחציו ימחץ׳ – שהנפקא מינה עוד בין שני הכיבושים דהמרשיע את שכנגדו אינו מחליש אלא לשעה, עד שיתחזקו בעוד כמה שנים . ואם כן ההכרח להיות נשמר . כמו שאמר הנביא לאחאב בעת כבש את ארם בראשונה ׳לך התחזק׳ וגו׳ ( מלכים א כ ) . מה שאין כן מי שכובש תחתיו ומעמיד נציבים, הרי אינו מניח להם שיתגברו, ואין צריך להזהר עוד . וזהו מה שראה בלעם על דוד ׳וחציו ימחץ׳ . וישבר את החצים שנלחם בהם שלא יהא נצרך עוד למלחמה . וכך היה...  To the book