פרופסור לחרדים

הסברתי להם את עמדתי בסבלנות, אך בעיקר הקשבתי . לראשונה הבנתי את האחריות הגדולה המונחת על כתפַי בממשק החרדי ‑ חילוני . השבתי לנציגי העדה ואמרתי שהם אינם יכולים לדרוש ממני שלא להתמודד עם האתגר הביטחוני שהציבה בפני המשטרה . "אני מוכן לשמוע ולגלות גמישות", אמרתי, "אבל אין לי את הלוקסוס שלא להתמודד עם האתגר" . לשני הצדדים היה ברור שאנחנו עומדים לפני משבר . יצאתי מהפגישה בשלום, אבל בלי להגיע להסכמה . חניון קרתא נפתח בשבת . להפגנת המחאה הראשונה, שנערכה לאות הזדהות עם שמירת השבת, הגיעו כ ‑ 30 אלף חרדים מכל נציגויות המגזר . רוב החרדים הבינו את שיקול דעתי . חברי המועצה החרדים "סימנו וי" על המחאה לאחר אותה הפגנה והמשיכו הלאה, שכן מבחינתם, המסר הערכי והאידיאולוגי של המחאה הועבר . לא כך העדה החרדית, שאנשיה קיימו הפגנות סוערות נגד פתיחת החניון במשך יותר משנה . המשטרה, שהבטיחה גם היא, כמוני, שלא להישבר ולהמשיך לעמוד איתן, עבדה קשה מאוד בסופי השבוע בשמירה על הסדר הציבורי . היתה זו אבן דרך ביחסַי עם החרדים ואחד המבחנים הקשים והמורכבים שבהם עמדתי . למדתי ממנו שאם הדרך שלך נכונה, אם אתה מכין שיעורי בית כ...  To the book