חינוך ופדגוגיה במציאות קורונית

189 הנכון להתערבות, התחלפו במפגש לימוד וירטואלי שנוספו עליו, כידוע, גם מורכבויות משפחתיות שהתעצמו, בדידות, חרדות ואף נתק מוחלט . אנשי החינוך כולם נאלצו בן לילה לערוך התאמות כדי לעצב את תפקידם כמורים . תהליך איסוף המידע ואבחון הצרכים דרש יצירתיות . כך, למשל, בעיקר בגילים הצעירים, ה"עיניים" הפכו להיות ההורים . "איך את רואה אותו ? " "האם הוא יוזם שיחות זום עם חברים בשעות הפנאי ? " "איך אפשר לעזור לו לקום בבוקר ? " במקרים רבים שיתוף הפעולה התהדק והאמון גבר . התקופה המורכבת שלחה את המורים לערער על מוסכמות היסוד בחינוך השמרני . הקונצנזוס סביב הכנת שיעורי בית, נוכחות חובה, הדלקת מצלמות בשיעור זום - נסדק . לעומת זאת, על עצם קיומה של "הלמידה מרחוק" לא נשמעו ספקות, ואני תוהה מדוע . זוהי תקופה נדירה וייתכן שחד-פעמית . רבים כבר אמרו שפחות הוא יותר . מדוע אנו ממהרים למלא את החלל שנוצר ברעש של מטלות, למידה ושיח ? האם כדאי דווקא להרפות ולתת לריק, לשעמום ולשקט להנביט תובנות, יכולות וכישורים אישיים אשר ברעש ובשגרת היום-יום היו נותרים טמונים עמוק ? מבחינה פדגוגית, תקופת הקורונה אפשרה פריצת דרך חסרת תקדי...  To the book