332| ליחסו של ראב"ע למדרשי חז"לרא : על משמעות המונח 'דברי יחיד' בפירוש ראב"ע למק והוא העמוד הל"ה מהחלק השני ממנו, וז"ל : אבן עזרא וערמניותו [ צ"ל : וערמומיותו ? ] בהיותו מחניף לרבותיו ירה בהתחכמות ל : כך ? ] חצי סברותיו בכמה מקומות להעבירם מראות הפנים, וכאילו כל כן [ צ" רתם אבל במקומות אחרים גלה אמתת כוונתו ודרךכבודם ובקבלת סבמחויב ב במשעול כרם ה' צבאות אשר גדר מזה וגדר מזה והוא דרך הפשט האמתי שאין 15 לנטות ממנו ימין ושמאל . כך סבר גם ד' גולומב : הלא זה דברי מאז, כי כל עצמו של חבור הראב"ע על התורה, אך להפיל חומתנו היה פן יצעקו עליו, תלה כפירותיו והכחשותיוואך מפני כי יראדהקבלה והמסורה, בבוקי סריקי, במכחישין וכופרים, שבדא לו מלבו, וגם בבעלי הדקדוק, אשר לא 16 היו ולא נבראו, והם אך מעשה ידי, להאחיז את העינים . כולי האי ! ו ( במיוחדלו כמשמעם את דבריחכמי ישראל דנו בדרך כלל את ראב"ע לכף זכות . הם קיב יו ובהיגדיו הכוללניים ) בדבר כפיפותו המלאה לחז"ל, ואת המקומות הנראיםבהקדמות כסותרים תירצו בדרכים שונות . כהסבר כללי טענו בעיקר שתלמידים או ידיים זרות שלחו ידם עיתיםלאו שהצורך להתמודד עם כתות שונו...
To the book