ה. 'בני היכלא': ההקשר האליטיסטי

החצר : מנהיג ועדה 139 124 חוקרים אחרים עמדו דווקא את אהבת החברים כמייצגת מובהקת של האתוס החסידי . על המתח המובנה בחסידות מראשיתה בין אידאל הדבקות המיסטית, שמתקיימת בין החסיד ובין קונו ונקנית במידה של פרישות אינדיבידואליסטית, ובין הזיקה החברתית 125 עם זאת אין עוררין בדבר חשיבות האחדות החברתית או 'דיבוק החברים' בין החסידים . בהגות החסידית בשלביה הממוסדים יותר, גם אם אחדות זו באה לידי ביטוי דווקא 126 ביצירת ריבודיות חברתית או בתפיסה מתנשאת של השכבה המנהיגה . העיקרון של 'אהבת חברים' סימל במסורת הקבלית מיתוס של קשר נפשי אינטימי בין בני החבורה הקטנה האליטיסטית של יודעי ח"ן, והוא מופיע בספר הזוהר ובחבורות 127 החסידות אימצה ופיתחה עיקרון זה, אולם המונחמקובלי צפת במאה השש עשרה . 'דיבוק חברים' במובנו המילולי הפשוט, דהיינו הצוותא החווייתית של החסידים עצמם כקבוצת רעים מובחנת הפתוחה גם למצטרפים חדשים, כמעט שאינו מצוי בכתביהם 128 עם כניסת החסידות לעידן שבו הורחבו שורותיה והתגבשושל ראשוני החסידים . בתוכה עדות חסידים גדולות החלו בני החבורה, שכונו לעתים 'קיבוץ' או 'כנסייה', 129 מכאן ואילך נתפס 'דיבוק ח...  To the book