|
|
פרק שישה-עשר : שירה תמימה 1001 כְּפוֹרֵץ חָרוּץ ( בִּכְפָפוֹת ) מְעִזִּים לַחֲמֹד אֶת הַתַּפּוּחַ הַסָּמוּק הַצּוֹחֵק בַּצַּלַּחַת, אֶת הַמַּשְׁקֶה הֶחָדָשׁ, הַמְרַקֵּד בַּבַּקְבּוּק, אֶת הַסְּפָרִים הַמִּתְנַכְּרִים עַל הַמַּדָּף . או שבפי הדמויות מושמת אמירה בלתי מחייבת, שאינה מופחתת אבל מנוערת מכל אבק של קישוטי שיר . ״— ספר לי משהו יפה", בשירו של ישראל הר הפותח במילים "פנייך שאבדו לי" או בשיר הקינה "מתוך מכתבים לברגן-בלזן", לעודד פלד, דברים של בן לאמו שכולת מחנה המוות, המתנסחים בלשונו הגלויה של המכתב האינטימי . אצל עודד פלד מצויים גם, כדרכו של מכתב, סימני זיהוי מפורטים, כפי שנוהגת השירה שפניה להמחשת-יתר . "יום יום אני עובד בקפה כרמל ליד כיור הרחצה", ולהלן : "נזרק אל האור בג׳ינס משופשף של משורר צעיר" . נזכרים בוב דילן וג׳ואן באז . אולם עיקרון של השיר הוא בווידוי מלב-אל-לב הפונה אל האמירה הגלויה, נטולת החציצה . נימת וידוי בשירהּשל חדווה הרכבי, "העיניים האלה, למה בוכות", מרחיקה את השיר מן המופשט ומכוונת אותו לאפיק של תום . אף על פי שמצוירת בשיר תופעה מורכבת של פילוג אישיות, ההתנסחות הי...
To the book |
|
|