פרק שלישי: שירי אירוע

966 תוספות : מסד וטפחות "יצחק" מבקש להמחיש היבט מאיים של השואה : רצח דור האבות ( הגולה ) , מבלי שהבנים ( היישוב בארץ ) יכלו להיחלץ לעזרה . השיר עומד על תִלו כהמחשה של ההתרחשות . לעומת זאת, שירים נוסח "רציתי לכתוב שפתי ישנים", הקשורים בהתרחשויות של מלחמת ששת-הימים, אינם מציגים את המעשים הקשורים בזמן מתוך ראייתם כ״עניין" או כ״נושא״ שיש להעמידם על סגוליותם . לשון אחר : אין הפייטן הפונה אל השיר המופשט רואה עצמו מתחרה בכותב דברי-הימים, על ידי מסירת האירועים בדרך משלו, דרך חתירה לכוללוּת כפי שמציע אריסטו ב״פואטיקה" או תוך שימוש כמטונימיה, בסינקדוכה, בסמל או בייצוג מכל סוג שהוא . מלכתחילה האירוע ההיסטורי הוא כוח דוחף בלבד, שאינו קורא לאמן להתייצבות מלאה כנגדו, לתארו כשלם ולחפש דרכים להמחישו . קיימות דרגות של שוני ברמת ההפשטה בין משורר למשורר . חלק משירי השואה של איתמר יעוז-קסט ניתן, ולא במקרה, בטורים קצרים, בהצגת מרחקי חלל בין טור למשנהו . הדברים נרמזים ולא נאמרים . אבל ההתייחסות היא ישירה : ״נוף בעשן — פרקי ברגן בלזן" . דן פגיס מגיע להפשטה על ידי חיזוק היסוד הרפלקסיבי, המחשבתי : הרהור הקורא ...  To the book