פרק שישי: עיצוב הדיוקן

פרק שישי : עיצוב הדיוקן 859 הולך ביאליק ומפרט את תכונות אביו אחת לאחת, אפילו נפרד הימנו "בעודני רך וקטן ובטרם אשבע צלמו" ( "אבי" ) . השיר החדש מתרחק מן הממד האפּי . הצורות המסורתיות של האפוס או הפואמות האפּיות הנרחבות אינן לרוחו, 2 , אין הוא מורה לתכונות העלילהאפילו במקום שנשמר השם 'פואמה' והשיהוי שהפואמה המסורתית השתבחה בהן . המעבר ללירי צופן קשיים בעיצוב מזהה ומגדיר של הדיוקן גם עבור משורר מבני דורם של ביאליק וטשרניחובסקי או שלונסקי ואלתרמן . במקום התיאור מבחוץ בא עתה תיאור ה׳אני׳ מבפנים . דווקא ראיית פנים זו מכבידה על הצגה חתומה של דיוקן המכונה 'אני׳ . אפילו דיוקן עצמי בשיר הוא רחוק מסימנים מזהים . ספק אם המשורר מתפנה לציון תווי היכר מזהים חיצוניים שלו, וגם תכונות פנים ניתנות מתוך ממד חווייתי ולא אפי . אף על פי כן אנו מוצאים בשיר הלירי המסורתי כמיהה להעמדה שלמה של ה׳אני' המתגלה בשיר . נקבל תמונה ברורה שאינה מבקשת להקשות על התייחסות חד-משמעית לדמות התופסת מקום ראשי בשיר, מה שאין כן בשיר המאוחר יותר . את הדמות ברומן החדש מגדיר רוב-גרייה כטרנספרנטית, שקופה, 3 הדמות בשיר העברי המאוחר נר...  To the book