פרק רביעי: אופני הפתיחה והסיום

842 תוספות : מסד וטפחות אם תהודה של השתאות, כמו בסיום של מפגן רב-עוצמה . ניתן להמשיל סיום זה לאופן התחימה של הסימפוניה שבּה מתגייסים כל הכלים לאמירה מסיימת רבת-רושם . נוכל להגדיר סיום כזה של השיר המסורתי כרטורי : כלומר, הוא מהווה שיא במאמץ הרטורי של השיר כולו . הפתיחות של חלקי השיר וכן סיומי החלקים, מהווים מעין מהדורות-זוטא של הפתיחה והסיום של השיר כולו . המשורר צריך להיזהר לבל יסיים סיום נמרץ מדי את השיר בטרם עת, כלומר, עליו לשמור את מלוא אונו של השיר למילותיו האחרונות . השיר המאוחר יותר נוהג כאילו רישול גם בשני אמצעי תחימה אלה . אין אנו חשים בנמרצותן של המילים הראשונות, איננו חשים כי הוקדשה מחשבה לנוסח ההתחלה, על מנת שיהיה בעל גוון מיוחד . גם הסיום מופיע כאילו באקראי ולא כמחויב מתוך ההשתלשלות שקדמה לו . יתרה מזו, מילות הסיום עשויות אף להיות בעלות חולשה מיוחדת . מן הצד התחבירי הן יכולות שלא להתלכד למשפט ; מן הצד התוכני, הן עלולות שלא לומר דבר שניתן לראות בו שלמוּת של אמירה, וּודאי שלא יהיה בַּסיום מן הנעילה הדרמטית . המשורר כאילו אינו רוצה כלל בהשתאות מיוחדת שהסיום יעורר . אין הוא חוש...  To the book