פרק שני: נקודת ראות היסטורית

824 תוספות : מסד וטפחות צֵא מִגְּ . . . צֵא מִדְּחִיקָה לְדִיצָה צֵא [ מֵהוֹ ] וָה לַהֲוָיָה צֵא מִזְּעִימָה לִזְקִיפָה צֵא מֵחֲשֵׁכָה לְאוֹרָה צֵא [ מִטַּלְ ] טֵלָה לְהַבְטָחָה צֵא מִיגִיעָה [ לִרְגִיעָה ] צֵא מִכְּלִיאָה לִדְרָרָה צֵא [ מִלְּ ] חִיצָה לַעֲלִיצָה צֵא מִמָּוְתָה לִתְחִיָּה צֵא מִנְּהִיָּה לִנְהוֹרָה צֵא [ מִסְּגִי ] רָה לִפְתִיחָה צֵא מֵעֲמִילָה לִנְפִישָׁה צֵא מִפְּנִימָה לַחוּצָה צֵא מִצָּרָה לִרְוָחָה צֵא מִקְּלָלָה לִבְרָכָה צֵא מֵרְגִיזָה לִרְצִיָּה צֵא [ מִ ] שַּׁמָּה לִשְׁלֵוָה צֵא מִתֵּבָה לִתְאִיבָה . הפיוט "חסום" מכל עבריו . התיבה "צא" קובעת לו מסגרת כוללת וכן לכל אחת מן השורות . באופן מקביל למילה הפותחת בא העיקרון של האל"ף-בי"ת וקובע מסגרת לכל אחת מן המילים שלאחר המילה הראשונה בטור, וכן מסגרת לשיר כולו . החריזה מאחדת את סופי כל הטורים . למעשה, קיימת התחרזות משולשת של כל אחת מן התיבות שבטור עם כל התיבות שבטור ה״אנכי" . החרוז הוא אחיד ו״מסיים" את השיר כולו, מוסיף לכל אלה את המספר הקבוע של המילים בכל טור, ומכאן גם מספר ההטעמות השווה . ( במקרה זה ההטעמה איננה עק...  To the book