פרק שלושה־עשר: חסימת ההיתול

פרק שלושה-עשר : חסימת ההיתול 763 ללכד בתוכָן דמויות, ארכיטיפים, תמונות יסוד מספֵירת הכלל ומספירת היחיד גם יחד . ההבחנה בין צורות כבילה שונות היא, על כן, אך ורק לפי מידת האדנות של אחת הצורות כפי שהיא מתגלה בשיר האחד או במכלול פיוטי של משורר אחד . את צורות הריתוק של ה"אני-השר" המונעות הימנו חירות-יתר, ניתן לסווג לחמש : ריתוק לאומי מחמת אירוע היסטורי דוגמת השואה ; ריתוק לאומי מחמת אירוע מהתקופה שלאחר קום המדינה ; ריתוק השיר לתבנית ארכיטיפית קולקטיבית דוגמת העקֵדה ; ריתוק השיר לארכיטיפ אישי, בעל מהות כבולה ; ריתוק השיר לחוויה אישית בעלת סגוליות טרגית . ב . השואה בשיר המביט לאחור סגוליותה של שירת השואה שנכתבה בימי הפורענות וסמוך להם, יכולה 1 להשתמר בשירה מאוחרת יותר הנכתבת בעת שלטונן של נורמות חדשות . שירת השואה הייתה מעצם טבעהּבעלת צביון טרגי, פתטי . גם התוכחה יכלה להשתזר לשירי 'רחובות הנהר', אולם הגינוי במקרה זה נקשר בזעם רב-עוצמה של המוכיח . שיר התוכחה יכול להישאר מחמת עוצמת גינויו, כמו דברי הנבואה, בתחומיה של שירת השגב . השואה, כזיכרון בלתי נשכח, חוזרת ופוקדת את שיר התקופה שלאחריה . במק...  To the book