פרק אחד־עשר: מילים בהתבלטותן

734 תוספות : מסד וטפחות מידת חירות גדולה יותר של ה"אני-השר" . המילה בצביונה הבלתי שגרתי מופיעה כמתגרה במקובל . היא מובלטת בייחודה האטימולוגי ( השורשי ) או המורפולוגי ( הצורני ) . המילים המיוחדות משתלטות על השיר כדינן של מילים חריגות, מפנות אליהן את המבט ויוצרות קטבים נוספים בשיר . השיר עשוי להיזכר לא בגלל בשׂורתו, אלא בשל המילה המיוחדת במינה שנתאזרחה בו . נקודת הכובד מוסטת מן השיר כמכלול אל המילה האחת שבה הומחשה חירותו של ה"אני-השר" . גם ההיתול האַלִּים נוח לו בחדותהּשל המילה האחת, שכּן הוא זקוק לנקודת פריצה נמרצת הטעונה אנרגיה . המילה הגסה, למשל, היא ראש החנית ליצירת הזעזוע . כאן ניתן להציב קו גבול בין השיר הפורנוגרפי ובין שיר ההיתול האלים . השיר הפורנוגרפי מרבה בלי הרף בהצגתן של מילים גסות או צירופים גסים . שיר ההיתול האלים יעשה זאת במשורה, כמי שיודע את ערכהּשל תחמושת מסוג מסוים שאין לבזבזה . את המעבר מִשיר השגב או הפתוס לשיר ההיתול, אין להציג כמעבר מלשון גבוהה לנמוכה, כמעתק משפת המקורות ללשון הדיבור . החרפת ההיתול — ממבדח למתגרה, אין להציגהּכמעבר מלשון דיבור תקנית ללשון דיבור עגתית ...  To the book