פרק שביעי : הדימוי השנון 689 מובן מאליו שהחידוש מאפיין את הדימוי בשירה לדורותיה . הדימוי שאינו שכיח, שאינו מקובל יתר על המידה, העומד בניגוד לדימוי המת, תהיה לו השפעה של הסחת הדעת, תחנת עצירה, גם בשיר השגב או הפתוס . לכן נמשל הדימוי לדובדבן המקשט את העוגה . גם אם לא נבחין בין דימוי מקשט לדימוי סגולי, כלומר, כזה שתפקידו לקדם את סגוליות השיר, ניווכח לדעת כי בדימוי כזה יש מן המעכב . המהות האנלוגית של הדימוי תובעת הפעלה שכלית העומדת בניגוד מסוים לזרימה הרגשית . הדימוי מופיע כיחידה סגורה התובעת תשומת-לב לעצמה אולם בשיר המסורתי גדול הכוח המחזק את הכוח המשווה שבדימוי מן הכוח המפריד שבו . האינטרקציה בין חלקי הדימוי, עיקרה — במשותף ביניהם . הדימוי 1 שונה מהתבנית האוקסימורוני הנועז, מחבר הניגודים נוסח אלתרמן, המסורתית, אבל הצמדת הניגודים בנויה על תביעה להגברת הדמיון ולא על תביעה לשיפוט שכלי נבדל . אין הדימוי האוקסימורוני מסתכן בהתקוממות של הקורא, ואין הוא קורא תגר על ערכיו ; מה שאין כן הדימוי של השיר מתקופת שנות השישים והשבעים, שבתעוזתו יש מן ההתגרות המעניקה עליונוּת לחירותו של המשורר . כיווני הה...
To the book