פרק חמישי: שיר היתול — גדור ושאינו גדור

670 תוספות : מסד וטפחות "שירי העת" ( 'חגיגת קיץ' ) . בכל זאת נוכל לומר כי השיר הישן, בהקבלה לשיר ההווה, צופן בחובו מעין התחייבות המופיעה בגלוי או בסמוי להיות בעל אופי מוגדר במיוחד אם הדבר אמור בהיתול . שיר הצחוק מתחייב בצורה גלויה או סמויה להיות נאמן להלך רוח מסוים . באשר לשיר החדש, מאחר ומתבצרת אצלו קִרבה חזקה להיתול, הוא 1 ומוסיף עליו את שיר ההיתול שאינומקיים את שיר ההיתול התחוּם תחום — זהו ההיתול הז׳אנרי . הפזמון בעיתון נוסח אלתרמן הופך לתופעת קבע המלווה את מרבית העיתונים . מתגברת תפוצתו גם של השיר הקל כבן-לוויה לתרבות של בידור . ההבחנה בין הפזמון כשיר תת-תקני לשיר ההיתול התקני נשמרת כל עוד מתייחס הפזמון אל עצמו כאל גילוי של ארעי, ואינו חותר אל מורכבוּת ההבעה . כמו בשירה התקנית מכריע כישרונו של הכותב אם יהיה הפזמון בגדר של שירה או שיישאר כחרזנות לשעתו . בשירה התקנית מתמעט שיר ההיתול כגילוי ז׳אנרי, סוגתי, אולם נשמר מקומו כגילוי סוגי . אין המשורר מכריז על כוונתו לכתוב שיר היתול, אבל ריבוי סממני היתול עשוי להצביע על הבדל שבין חטיבה שירית אחת לחברתה . 'בגינה הציבורית' ו'ביקור מלכת שבא' ...  To the book